Saturday, November 5, 2011

הבן הסורר - זבוב על הקיר


בבר מצווה שצילמתי, פנה אליי האב וביקש ממני לצלם אותו עם שתי האחיות שלו. "בשמחה" השבתי, אך אשתו שעמדה לידנו מיד התערבה ואמרה "עזוב אותו, אתה יודע שהוא שונא לצלם כאלה תמונות". חייכתי במבוכה.

***

פעם, בשנים הראשונות של המאה הקודמת, צילום היה דבר יקר, נדיר ולא נגיש. צילום התחיל בכלל בתור הצעקה האחרונה בעולם הציור - עולם שבו העשירים הזמינו אמנים בשכר על מנת שיציירו פורטרטים שלהם - אותם פורטרטים מהודרים שנתלו מעל לאח בבתים של פעם. המצאתו של הצילום הייתה הבטחה לתוצאות מדוייקות יותר, בזמן קצר משמעותית. צילום לוקח דקות ספורות בעוד שציור לוקח שעות וימים.




בתקופה זו לכל עיירה היה צלם, ואליו היו ניגשים באירועים מיוחדים לצורך פורטרטים: הגעה לגיל בגרות, הולדת תינוק או הצורך לשלוח תמונה למשפחה שמעבר לים. כיוון שצילום היה אירוע כ"כ נדיר, הוא נתפס כאירוע חגיגי שלקראתו צריך להתגנדר ולהתלבש במיטב המחלצות. האירוע נתפס בכובד ראש הרבה יותר מכל אירוע גדול אחר - חתונה, לוויה או הולדת תינוק. כל אלו הם זכרונות יפים שבוודאי ידהו עם הזמן, אך תצלום הוא מזכרת נצח. ניתן לאחוז בו ביד. 

הצילום של פעם קרה רק בגבולות הסטודיו - רק שם היו תנאים מבוקרים מספיק כדי להוציא תמונה טובה. הטכנולוגיה של תחילת ימי הצילום הכתיבה שהאנשים המצטלמים לא יזוזו לכל משך זמן הצילום - וזה בגלל שלזמן הצילום למעשה היה משך. אז עוד עבדו עם לוחות פילם שפועלים על עקרונות כימיים, וכדי לצרוב תמונה בצלולויד היה צורך לחשוף את המצטלם למשך שניות ארוכות, כמובן בלי תזוזה.

מה התוצאה? דור שלם של תצלומים שהתאפיין בקומפוזציה ברורה ופשוטה: קבוצה של מצולמים, במיטב בגדיהם, בהבעות פנים מאופקות, מביטים למצלמה. כך התחיל עולם הצילום ועל יסודות הקומפוזיציה האלה הוא נבנה והתפתח. 



הרבה קרה מאז, בעולם הצילום ובעולם בכלל. הצילום הפך בהדרגה לנגיש יותר - הכימייה עבדה טוב יותר ואפשרה לנו להשיג את אותן התוצאות הברורות אך בזמני חשיפה זריזים בהרבה. פתאום ניתן היה לצלם תמונה בחלקי שניה ולא בחלקי דקה. בהדרגה הצילום הצריך פחות ופחות תאורה כדי להיות ברמה סבירה וכך יכל לצאת מהסטודיו ולהתבצע בחללים פחות מבוקרים. עם הזמן כבר ניתן היה לצלם בכל מקום ובכל מצב. המצלמות כבר לא היו צריכות להיות כל כך גדולות ומגושמות. המנגנונים הטכניים השתכללו, ואמצעי הצילום הפכו לניידים יותר - ברי נשיאה. 




אך התפנית הגדולה היא ללא ספק סביב העובדה שהמצלמות הפכו יותר ויותר אוטומטיות. במילים אחרות - המצלמות הצריכו פחות מיומנות צילום על מנת לספק תוצאות סבירות ולעיתים אפילו טובות מבחינה טכנית. פתאום כבר לא צריך לשכור את שירותיו של צלם מדופלם ויקר כשיוצאים לטיול. פתאום על המדף בחדר המשפחה יש תמונות מסיטואציות יותר ויותר יומיומיות. פתאום יש שפע של תמונות שכבר צריך לסדר אותן באלבומים ולהביט כשרוצים.



הצילום הזול, הנגיש והאוטומטי שבר את כל המוסכמות שמתוכן הוא צמח. הצילום הדיגיטלי הוזיל והנגיש עוד יותר את מושג הצילום, והמצלמות במכשירים הסלולריים הביאו את הצילום לכל רגע ולכל סיטואציה בחיים שלנו. על פניו - אין זכר בין הצילום בימיו הראשונים לבין מה שמוכר לנו היום.





ובכ"ז, בכל אירוע משפחתי שאליו מזמינים צלם - חתונה, ברית, בר מצווה, טיול - תמיד חוזרים לנקודה החמה והמוכרת שבה מסתדרים כולם מול המצלמה, כל הכיתה, הצד של החתן או כל בני הדודים, מביטים למצלמה ולא זזים. ועל התמונות האלה בד"כ עוברים ברפרוף באלבומים, לא מתעכבים עליהם. כי אין בהן רגע, אין בהן אינטרקציה - הן אנכרוניסטיות. 



תגידו צ'יז.


Sunday, October 23, 2011

לא רוצים עצות. רוצים שורה תחתונה.


אני מכיר את זה מעצמי - אין באסה גדולה יותר מלצאת למשימה בתחום שאני לא מבין בו כלום. זה תוקף אותי בכל תחום בחיים - איזה מחשב לפטופ לקנות? איזו משכנתא לקחת? באילו פעולות שיווק עליי להשקיע לקידום העסק שלי? שונא לא להבין בזה כלום.

הייתי רוצה שני דברים - שכסף תמיד יוכל לסגור לי את הפינות האלה, ושתמיד יהיה לי כסף שיסגור את הפינות האלה. הייתי רוצה לשלם למישהו כדי שיגיד לי איזו משכנתא לקחת, באיזו דירה להשקיע ואיזו מניה לקנות. לצערי הרב, אף אחד לא מוכן ללעוס את הדילמות שלי ולקבל החלטות למעני. מה שרבים מוכנים לעשות - בחינם או בתשלום - הוא לספק לי שירותי ייעוץ. להסביר לי במושגים פשוטים יותר מהו מרחב הבעיה, מה הפתרונות הנגישים ומה המשמעות של בחירה בכל פתרון. לתת לי את כל הכלים כדי לקבל החלטה מושכלת. אבל חס וחלילה לא להחליט בשבילי.

למה אני משתף אתכם בזה? כי לפני מספר שבועות פרסמתי פה מדריך בשם שבעה טיפים לקניית מצלמה דיגיטלית לא מקצועית. והמדריך הזה נועד בדיוק לאותם אנשים שצריכים לקנות מצלמה דיגיטלית לא מקצועית אבל מבינים בזה כמו שאני מבין במשכנתא. למרות שמעולם לא קניתי מצלמה דיגיטלית קומפקטית - חשבתי לכתוב מה אני הייתי שואל ובודק אם הייתי יוצא למסע חיפוש המצלמה הקומפקטית המושלמת. וככה נכנסתי לסטטיסטיקה של אותם יועצים שמסבירים את מרחב הבעיה, מנגישים אותו קצת יותר - אבל משאירים את הקהל עם השאלה הפשוטה: מה תכלס? איזו מצלמה היית קונה? חברה ושם דגם בבקשה.
והנה קרה נס - האבא הפרטי שלי, מומו, ביקש ממני עזרה בבחירת מצלמה קומפקטית לא מקצועית שתחליף את הגרוטאה הזקנה שברשותו היום. את אבא לא שולחים לקרוא מדריך ערטילאי. עם אבא הולכים לחנויות, יושבים על אתרי השוואות מחירים וקוראים חוות דעת עד השעות הקטנות של הלילה.

את חול המועד העברתי במחקר שוק, והיום אבא מומו קנה את המצלמה שעליה החלטנו. חשבתי שיהיה אך הוגן לשתף אתכם בשורה התחתונה, במסקנה המוגמרת, בהחלטה שתוכלו לאמץ אם רק תסמכו עליי.

מעוניינים? צרו קשר במייל ואשמח לשתף אתכם בבחירה שלנו.


amit@flyonthewall.co.il

Saturday, July 30, 2011

שבעה טיפים לקניית מצלמה דיגיטלית לא מקצועית

"איזו מצלמה (לא מקצועית) כדאי לי לקנות?"

וואו, כמה פעמים שאלו אותי את זה. ואחרי כל כך הרבה פעמים שנשאלתי את אותה השאלה הייתם מצפים שכבר תהיה לי תשובה מוכנה.

ובכן - לא. בחירת מצלמה היא דבר לא פשוט, ויש לקחת בחשבון פרמטרים רבים שמשתנים מאדם לאדם, מסוג שימוש אחד למשנהו ובעיקר מתקופה לתקופה. אז ברור שאין מצלמה אחת שאני יכול להמליץ עליה. גם לא שלוש. מה אני כן יכול לעשות? לספר לכם איך אני הייתי מחפש מצלמה. הרשימה מסודרת מהפרמטר החשוב ביותר לחשוב פחות.

1) גודל המצלמה - במצלמות הגודל כן קובע. כשאנחנו קונים מצלמה אנחנו קודם כל רוצים להשתמש בה. ממבט סביבי בשנים האחרונות ראיתי דבר מעניין: אנשים מסתנוורים ממפרטים טכניים בקלות. לפעמים אפשר להוסיף מעט מאוד כסף ולקבל תמורתו מפלצת משוכללת עם יכולות מדהימות. אבל מה שבפועל קורה הוא שרוב המפלצות נזנחות במגירה אחרי ההתלהבות הראשונית, כיוון שהן לא נוחות לנשיאה. לא נכנסות בכיס, מסורבלות מדי בתיק - עושות לחשוב פעמיים לפני שלוקחים אותן. אז מתי משתמשים בהן? בסיום קורס קצינים של הבת, או בארוחת פסח. תשתמש בהיכרות שלך עם עצמך כשאתה תוהה אם באמת תשתמש בזה.

2) גודל המסך - נשמע תמוה, לא? סך הכל גודל המסך לא משפיע בכלום על הצילום עצמו - הוא רכיב תצוגה בלבד. ובכ"ז - מסך קטן מוריד משמעותית את החשק לצלם. והוא עושה את זה פעמיים - פעם אחת בצילום ופעם אחת בצפייה בתמונה שצולמה. ברוב המצלמות הלא מקצועיות כבר לא מסתכלים דרך העינית - כל שלב הפריימינג (ההחלטה מה יהיה בתמונה) קורה דרך המסך. מסך קטן גורם לנו לא לשים לב לפרטים ובעצם עושה הכללה לפריים. כשאין פרטים, אלא רק דמויות שמסודרות בצורה מסויימת - אין המון הבדל (בעיניי הצלם בזמן הצילום) בין תמונה אחת לאחרת. לכן מסך קטן גורם לצלם פחות תמונות ממסך גדול - וחבל. גם בעת צפייה בתמונה שזה עתה צולמה - אם לא נראה את היופי שבאנשים, את הבעות הפנים, את הניואנסים שבפריים - לא נתלהב מהתמונה. ומה קורה אז? לא מצלמים. אז למה קנינו...?

3) צמצם - יכולת המצלמה להתמודד עם תנאי תאורה קשים. מה זה תנאי תאורה קשים? כל דבר שהוא לא שטוף אור יום. אפילו סלון הבית בשעת ערב מוקדמת (שאינו חשוך בכלל לעין המתבוננת) יהיה חשוך מדי למצלמה. ומה מצלמה עושה כשחשוך לה? אחד משלושה דברים: א) מצלמת ברמת גרעיניות גבוהה (בעקבות שימוש ב-ISO גבוה) - דבר שמכער את התמונה. ב) מצלמת בצורה מרוחה (בעקבות שימוש בזמן חשיפה גבוה שרגיש לכל תנועת יד ותנועה של אנשים בתמונה) - מה שגורם לתמונה להיות לא שמישה. ג) מצלמת עם פלאש (שבד"כ שמצלמות מקצועיות עושה יותר רע מטוב) - מה שמשנה את התמונה ונוטל ממנה עומק ועניין. וכשלפחות חצי מהתמונות שנרצה לצלם הן בתנאי תאורה לא נוחים ויוצאות רע - כנראה שלא נרבה לצלם. אז באמת למה קנינו? מצלמה עם מפתח צמצם גדול יותר טובה לנו יותר. ככל שהמספר יורד - גודל הצמצם עולה. 2.8 טוב לנו יותר מ-4.5. צמצם בעל מפתח 1.8 זה חלום.

4) מהירות תגובה - קרה לכם פעם שהעמדתם את כולם לתמונה וחיכיתם חמש שניות עד שהלחיצה תיקלט והצילום יתבצע? זה מאפיין של מצלמות פחות טובות, ואחד ממורידי החשק האמיתיים בצילום. מהירות תגובה של מצלמה נגזרת מהרבה דברים, בינהם גודל החיישן, איכות מנוע העדשה, הרגישות לאור ומהירות כרטיס הזיכרון. שווה לברר עם המוכר מה המגבלות של המצלמה והאם היא נחשבת איטית, סבירה או מהירה.

5) עמידות - כמה פעמים כבר קונים מצלמה בחיים? זה נכון שעם גבור קצב הטכנולוגיה גם גובר קצב התחלופה, אבל חוק השלוש שנים חל לדעתי גם על מצלמות דיגיטליות. שווה לבדוק מה חיי אורך חיי המצלמה. מתי היא מתחילה לזייף. מתי הבטרייה כבר לא כל כך מחזיקה. שווה גם לברר עד כמה המצלמה עמידה לנזקים כמו מכות, נפילות, תנאי מזג אוויר (אבק, מים) וכו'.

6) זום - היום כבר יודע כל עולל שכשמוכרים לך מצלמה תתעלם מהנתון "זום דיגיטלי" (שהוא חסר משמעות ומטעה). זום אופטי הוא הזום הרלוונטי לנו, ומשמעותו היא "כמה קרוב אני יכול לראות מבלי לזוז מהמקום?". אני באופן אישי חושב שלזוז מהמקום כדי לצלם תמונה זה דבר נכון שעושה רק טוב לתמונה עצמה וגם למגוון התמונות שמצולמות באותו אירוע. אבל לא תמיד ניתן ורוצים לזוז (קורס קצינות, ספארי וכו'...). יותר זום (מכפלה גדולה יותר) טובה לנו יותר.

7) רזולוציה - או בשמה הרווח ברחוב - כמה מגה-פיקסל? זהו אחד הנתונים המטעים ביותר בשוק המצלמות ומשום מה - אחד המסנוורים ביותר לקונים. רזולוציה אומרת באיזה גודל מקסימלי ניתן לראות את התמונות שיוצאות מהמצלמה לפני שנתחיל לשים לב לריבועים הקטנים שבונים את התמונה (הפיקסלים). באופן עקרוני רזולוציה גבוהה טובה לנו יותר מרזולוציה נמוכה. אבל שימו לב - במצלמות של היום גם רזולוציות נמוכות יחסית הן כשלעצמן מאוד גבוהות. 12 מגה-פיקסל (שהוא בדיחה לעומת שניתן להשיג היום) הוא כשלעצמו די הרבה ויותר ממה שרובנו נצטרך אי פעם בחיים. מה גם שרזולוציה לא קשורה בכלל לכמה טובות התמונות יוצאות - ולכן סעיף זה נמצא במורד הרשימה. תמונה יכולה להיות יפה או מכוערת - גם ברזולוציות מאוד גבוהות וגם ברזולוציות סבירות ונמוכות. לכן כדאי להתייחס לפרמטרים אחרים לפני שמתייחסים לפרמטר זה.

רק כדי לסכם - כשבאים לקנות מצלמה לא מקצועית או חצי מקצועית - מראש מוותרים על האיכות הטובה ביותר לטובת פרקטיות - שנוכל להרשות לעצמנו לקנות, שנוכל להרשות לעצמנו לסחוב, שלא נרגיש בעונש ושנתעד כמה שיותר רגעים למזכרת. שבו עם עצמכם, עם התקציב שלכם, עם ההיכרות שלכם עם עצמכם. שבו עם חברים שמכירים מצלמה או שתיים, אולי אפילו צלמו כמה תמונות במצלמות של חברים - תבינו מה נכון לכם.

מקווה שיכלתי לעזור.

Tuesday, July 5, 2011

רכבת הרים ושמה חתונה

קשה לי להאמין ולעכל שתורי להתחתן הגיע... ועבר. המסקנה הבלתי נמנעת שלי מהחתונה היא שמה שמכתיב את הטון הוא כמות האהבה, ההתרגשות והשמחה הכנה שיש בקרב האורחים שלך. המקום, האוכל, הבר, ה-DJ – כל אלה יכולים לעזור מאוד או להפריע מאוד אבל הם לבדם לא יכולים להפיל ערב טעון ברגשות או להרים ערב נטול רגשות. אין לי ספק שבלי החברים המדהימים והמשפחות שלנו – ששמחו, התרגשו, רקדו, הכינו הפתעות ואז עוד הפתעות – כל זה היה שלד ריק.

המסקנה הזאת כמעט ועושה חשק לא לדבר על שום דבר אחר ולא להתעסק בשום דבר אחר. אבל כל מי שהתחתן וודאי יסכים איתי שמכונת החתונות היא מאוד תובענית, וכל כך יקרה בכסף ובאנרגיות – שבסיום הדרך, אחרי החתונה, אתה מרגיש חובה לשתף את העולם בבחירות שלך, מי עזר, מי הפריע, מי מומלץ וממי להתרחק.

EasyWed – כח קנייה וחיוך

בנותן השירות המרכזי בחתונה שלנו נתקלנו בעודנו נופלים לקלישאה העגומה של חיפוש המלצות בפורומי מתחתנים באינטרנט. מסתבר שמדובר בחברה צעירה ורעננה – EasyWed - שמהווה כח קניה מול הספקים השונים בתחום החתונות. הנחת היסוד שלהם היא שכל אדם מתחתן פעם אחת ולכן מתמקח על חתונה אחת, בעוד הם מרכזים עשרות ומאות חתונות בשנה מול אותם ספקים, ולכן יכולים להוריד במחיר ולהבטיח שלספקים השונים יהיה מה להפסיד בעתיד מלדפוק אותך.

המודל העסקי מסובך להבנה בהתחלה אבל הוא בעצם פשוט מאין כמותו – EasyWed הם הלקוחות המשלמים לספקים השונים בחתונה שלך: המקום, הבר, הקייטרינג, הצלם, המאפרת, התאורה, ההגברה, ה-DJ, קישוט הרכב, הזר – הכל. ב-EasyWed מקבלים את פניך בחיוך ועוטפים אותך באווירת חתונה מפנקת. הם מבקשים לדעת מהי החתונה שיש לך בראש, ואז שולחים אותך לראות מקומות שמתאימים לך. לאותם מקומות אתה קובע פגישה ומבהיר שהגעת דרך EasyWed, וכך כולם יודעים שלא לדבר איתך על כסף (כי אתה משלם ל-EasyWed והם משלמים לספקים).

לאחר שמצאת מקום, אתה מציין כמה אורחים צפויים לך. הצעת המחיר מתקבלת בהתאם למקום ולמספר האורחים הצפויים וכוללת בתוכה את כל נותני השירות שציינתי קודם לכן. כעת נותר רק לחתום חוזה, לשלם מקדמה ל-EasyWed ולהתחיל למצוא את נותני השירות לחתונה שלך מתוך הרשימות של EasyWed – הכל משולם מראש.

המיוחד ב-EasyWed (מעבר לקונספט המעט חדשני שמצריך אדפטציה) הוא שהחיוך של כלל עובדי החברה נשמר גם אחרי חתימת החוזה, לאורך ההכנות ועד אחרי יום החתונה. החיוך – אותו מרכיב שכל כך משפיע על אופי יום החתונה שלך ועל החודשים שקודמים ליום זה – הוא בדיוק מה שמבדיל עסק שעניינו חתונות מבסטה בשוק. השירות הוא חלק מהמוצר וב-EasyWed זה מובן מאליו. ביום החתונה שלי, לאור כמה משברים שלא קשורים ל-EasyWed, החיוך של אביחי (מנהל החברה שהגיע על דעת עצמו למקום האירוע) היה מגדלור שמשך אותי למעלה בדיוק כשהייתי צריך. תוסיפו לזה מחירים אטרקטיביים שרק כח קנייה יכול להשיג – וקיבלתם נותן שירות שאתם רוצים לצדכם.

ארטיק – מקום מורשה וקליל על הים

המקום שבו בחרנו להתחתן ושהתאים בצורה מושלמת ל-200 האורחים שלנו היה המקום השני שהלכנו לראות – חוף ארטיק בחבצלת השרון. על פניו, המפרט נשמע נוראי: איזור החניה של מסעדת הדגים שלמרגלות מדרון הצוק בחוף נעורים. בפועל: מקום קליל בגובה שתי מדרגות מהחוף עם כל האישורים והתשתית לאירועים. חלום!

מה שטוב במקום הוא גם מה שרע במקום – הקלילות, חוסר הרצינות – השכונה. הגישה לים חופשית, אך כך גם הגישה מהים למקום. הכניסה לאיזור האירועים מעורבת בכניסה למסעדה שבמקום. החוף אינו שייך לאיש, ואינו חוף רחצה מוכרז. קטנועים חונים בכל מקום סביב מתחם האירוע ושצף של המוני ישראל עולים ויורדים ביחד עם אורחים החתונה בשביל הגישה למקום. במהלך האירוע האורחים מרגישים חופשיים לטייל על החוף (שנמצא למרגלות מתחם האירוע אך מחוץ לו), לשכשך רגליים במים ולצאת לשחות בין החופה להמשך המסיבה.

אין ספק – למי שלא מחפש את הוואו וההפקה הגרנדיוזית – ארטיק הוא המקום האידיאלי, אך הוא גובה מחיר לא נמוך מהזוג המתחתן – זהו הצד השני של אותה קלילות: המקום מתנהל בצורה חאפרית, כמו שוק. כך דרגת האמינות של בעלי/מנהלי המקום, כך רמת העמידה בהתחייבויות ובהבטחות וכך רמת השירות.

מתחיל בחיוך הנוצץ של מנהל המקום בפגישה הראשונה – זו שלפני בחירת המקום. הבטחות עד להודעה חדשה על פינוקים ויחס מיוחד. ובניגוד מוחלט ליחס של EasyWed – כאן החיוך, הסבלנות והאדיבות של מנהל המקום היא רק עד אחרי חתימת החוזה. במורד הדרך הרגשנו שהאינטרקציה עם מנהל המקום היא יבשה, עניינית וחסרת סבלנות. פינוקים ויחס מיוחד בסופו של דבר לא קיבלנו, ויצאנו עם טעם מר של שירות לא טוב.

דוגמא קלאסית לכך היא הבקשה של מנהל המקום לקבל את המעטפה עם הטיפים לצוות בתחילת האירוע, כיוון שהוא לא יהיה נוכח בסוף האירוע. דרישה מגוחכת וחצופה שנאלצתי לסרב לה, באופן טבעי.

כשמנהל המקום תדרך אותי "בחברות" מהו הסטנדרט הנהוג לטיפים לחברי הצוות הוא הבהיר שלמנהל הבר ולמנהל האירוע נהוג לתת יותר. במעמד זה התבשרתי (למרבה התמיהה) שבעל המקום הוא מנהל האירוע. אותו בעל מקום שמנהל באותו זמן את המסעדה שברשותו ואירוע נוסף המתקיים בחלק אחר של המתחם. והרי ברור שלא ניתן לתת מענה אמיתי לצורך של אירוע חתונה יקר ומסובך במקביל לאירועים אחרים, ואכן האירוע שלי נפגע מאוד מחוסר הזמינות של "מנהל האירוע". ולהלן הדוגמאות...

בחוזה עם המקום מובטחת עגלת גולף המיועדת להסעת אורחי האירוע ממגרש החניה שבמעלה המדרון התלול ועד לכניסה לאירוע שלמרגלות המדרון. בחתונה שאליה הוזמנו במקרה חודש וחצי לפני זו שלנו באותו המקום נוכחנו לראות שאכן קיימת עגלת גולף, אך היא לא זמינה בצורה סדירה ולא ניתן לסמוך עליה שתנייד אורחים בצורה שוטפת. בעקבות כך ביקשנו להעניק באירוע שלנו תשומת לב יתרה לנושא עגלת הגולף ונענינו בתגובה המדאיגה מכל – אל תדאגו.

וכמובן... לא הייתה עגלת גולף באירוע שלנו. כשבאתי למנהל האירוע במהלך החתונה שלי, כשהאורחים שלי כבר נוכחים במקום וצועדים במדרון התלול – נאלצתי לשמוע מפיו סיפורים על המנוע ששבק חיים, על האחריות שהבטיחה לכסות תיקונים אך בפועל לא באמת מכסה, על החברה שמשווקת את אותן עגלות גולף –לא ייאמן! על מה לעזאזל אתה מדבר איתי, שאלתי את בעל המקום, בעודי מזיע ומתרוצץ אחריו באמצע החתונה שלי. דרשתי שישלח לי מיד רכב שייקח את האורחים שלי, אך כמו באותה חתונה חודש וחצי לפני כן, גם כאן הזמינות של אותו רכב הייתה בגדר בדיחה עגומה, ובכל פעם שמישהו קצת מבוגר באמת התקשה לעלות ולרדת במדרון, היה צורך לחפש מחדש את מנהל האירוע בבקשה מיוחדת בנושא.

המקום מספק איתו 3 מאווררים כחלק מהדיל. יומיים לפני החתונה נתקפנו חשש שלאורחים שלנו יהיה חם מדי וביקשנו לשכור עוד 3 מאווררים (120 שקל למאוורר). ביום האירוע לא היה מאוורר אחד באיזור קבלת הפנים והאוחים שלי סבלו מחום עז. שוב רצתי לחפש את מנהל האירוע כדי לברר למה המאווררים שביקשתי לא בשימוש. הם למטה ברחבה –התבשרתי. אבל למה הם לא למעלה, איפה שצריך אותם כרגע? התשובה שקיבלתי מעידה על אופי המקום: למה לא ביקשת במפורש שיהיו למעלה? זו התשובה של מנהל אירוע לחתן ביום חתונתו, מזיע ומתרוצץ במקום להיות עם אורחיו. מה זה משנה למה לא ביקשתי – אני מבקש עכשיו. והתגובה המרנינה: מה, אתה רוצה שעכשיו אני אתחיל להעביר כבלים וכל זה? על כזה יחס בעיניי מקומות צריכים ליפול. ועוד עניין – אחד משלושת המאווררים שעליהם שילמתי בנוסף לא היה מחובר לחשמל במשך כל האירוע, ולא משנה כמה פעמים ביקשתי שיחברו אותו.

בר ארטיק – הכיף ממשיך

כחלק מהחוזה עם ארטיק מקבלים את שירותי הבר שלהם. לא אלאה בפרטים, רק אומר שהתפקוד של הבר היה עגום מינוס. משקאות קמו קאווה הוגשו לא קרים, אורחים נאלצו להמתין ארוכות לכוסות שטופות ובמקרים רבים נתקלו בתגובות מביכות מהצוות – "אין לי כרגע כוסות, חפש אותי עוד עשר דקות", "בדיוק מעבירים את השתייה מהבר ההוא לבר הזה אז נסה יותר מאוחר", "סליחה, כבר לקחתי הזמנה ממישהו, תפוס אותי עוד מעט כשאני פנוי" ועוד דברים מביכים רבים. הבר לא עמד בקצב, לא סיפק שירות אדיב ושמעתי גם על מקרה אחד שבו ברמן נזף באורחת שלי שנשענה על הבר, דבר שהיה לה מאוד לא נעים. האם זה מפתיע שבר שכונה שכזה מגיע בעסקת חבילה עם המקום שתיארתי? לא ממש.

עיצוב ארטיק – איפה אתם?

המקום מציע לעבוד עם מעצבת מטעמו על מנת לשדרג את העיצוב הבסיסי שמגיע בעסקת החבילה. אותה מעצבת, נחמדה למראה ונעימה לשיחה, גם היא לא עמדה בציפיות. בחבילה שעליה סיכמנו נכללו פרחים, נרות ועיצוב מיוחד של רעיון שהיה לנו. בחתונה עצמה אותה בחורה לא נכחה ושלחה במקומה בחורה אחרת שלא הכירה את לוחות הזמנים, לא הבינה עד הסוף את הרעיונות המיוחדים שעליהם סוכם ולא דאגה לנרות שנכללו בעסקה. באמצע החתונה מצאתי את עצמי רודף גם אחריה ומבקש לדעת למה לא הכל מוכן, ותוך כדי גם מסביר לה למה התכוונו בבקשות שלנו, בניגוד למה שהיא חשבה שהיא מבינה. מאכזב, אך אופייני למקום לשדך אותנו לנותנת שירות שכזו.

תאורה וסאונד – ספקטאקל (או: תאקל בשלושה חלקים)

כחלק מהחבילה של המקום כלול גם איש תאורה וסאונד. על העבודה השוטפת שלו אין תלונות – המקום היה מואר כראוי והסאונד היה ללא רבב. עם זאת - נאלצנו לחוות פאדיחה איומה ומתמשכת עם אותו איש אלקטרוניקה. כחצי שעה לפני החתונה הוא שאל אותי איפה להרכיב את המסך. ידעתי שמסך ומקרן הם בתוספת תשלום ובפירוש לא ביקשתי כזה דבר. כשאמרתי לו שלא ביקשתי מסך הוא התבלבל לרגע והסביר שמישהו ביקש. אם כך, כנראה מישהו רוצה להפתיע אותי ולהקרין לי משהו בחתונה, ובמקרה הזה אתה יודע יותר טוב ממני מה סוכם איתך. אך הבחור נשאר מבולבל והתעקש שאברר עם חבריי אם מתוכננת לי הפתעה. חוסר מקצועיות מקומם, לא? מצאתי את עצמי מתקשר לכל החברים שלי ושואל אותם אם הם מתכננים לי הפתעה עם מסך כי האיש של המקום צריך לדעת. וכך הלכה ההפתעה.

במהלך החתונה אכן הוקרן סרטון הפתעה, אך בעיות טכניות מביכות גרמו לכך שהסרטון הוקרן בגווני ורוד בלבד. ואם זה לא מספיק – כשבוע לאחר החתונה התקשר אליי אותו גאון תאורה וסאונד ודרש לדעת מה עם התשלום על המסך. מגוחך – זה לא קשור אליי ואני לא מעורב בזה. דבר עם האנשים שסגרו איתך! אבל הוא לא זכר מי סגר איתו וביקש שוב שאני אעשה טלפון לחברים שלי כדי לראות למה לא משלמים לו. עשיתי שוב טלפונים והסתבר שלא שילמו לו כי סוכם איתו מראש (כמו גם הסיכום המפורש מראש על היות המסך הפתעה) שהתשלום יבוצע שבוע וחצי לאחר האירוע – למחרת היום שבו הוא התקשר אליי. כשעובדים בתחום האירועים ובמיוחד בתחום החתונות צריך להפגין קצת יותר רגישות, יכולות בינאישיות וטאקט ממה שהפגין גאון האלקטרוניקה. אבל שוב – לא מפתיע שזהו האדם שגר ועובד בשכונת ארטיק.

פלפל פרודקשן – קייטרינג מפתיע לטובה

אין ספק שהפתעת האירוע הייתה ההצלחה המסחררת של הקייטרינג – פלפל פרודקשן. למה הפתעה? כי גם הם מקושרים עסקית לארטיק. למה הצלחה מסחררת? רק בזכות אחד משני השותפים בבעלות של העסק, אדם מקסים ונדיר באיכויותיו – ההיפך המוחלט מכל הדמויות הגרוטסקיות שתוארו עד כה – חביב שלו. מעבר לשירות האדיב ולחיוך האמיתי, הכנה והמחזק שחביב העניק לנו לאורך כל הדרך – חביב סיפק לנו את אחד משירותי הקייטרינג המוצלחים שניתן לחוות בחתונה. כלל אורחינו התלקקו, לרבות אורחינו מתחום בישול הגורמה, שלא הפסיקו להלל את האוכל המדהים.

חביב – לא רק שסיפק את המוצר שעליו התחייב ועמד בסטנדרט שירות גבוה מכל עמיתיו למערכה, גם הגדיל לעשות ותיזז באירוע שלי סביב כל צורך שעלה על מנת למלא את מקומו שלא מנהל האירוע הנעדר מהמקום. בעזרתו של מנהל האירוע מטעם הקייטרינג – איתן חובש, שניהם עשו עבודת קודש החורגת בהרבה מתפקידם המוגדר, ועשו זאת באהבה ובחיוך רב. תודה חברים – יצאתם גדולים!

Laze Peres, או אליעזר מהרדיו

את ה-DJ שלנו מצאנו דרך חברת קליינטה, שנמנית על רשימת הספקים הקשורים ל-EasyWed. כאקט של רצינות, שאל אותי אמיר, איש השיווק של הלייבל, שאלות טלפוניות עוד לפני שפגישה הראשונה איתם כדי שיוכל כבר להפגיש אותי עם ה-DJ הרלוונטי ביותר לי ולזוגתי. "אני הולך להפגיש אתכם עם אליעזר" הוא הצהיר לאחר ששמע מה אנחנו אוהבים ואנחנו התבאסנו, כי מי רוצה סבא שינגן לו בחתונה... בדיעבד הסתבר שאליעזר (הידוע בכינויו Laze Perez) הוא לא רק DJ מעולה, אלא גם אחד מהבעלים של המועדון התל אביבי המצליח Radio E.P.G.B. בסשן מיוחד שעשה לכבודנו במועדון שלו, בשעת צהריים רק אנחנו והוא, נדלקנו עליו מיד וסגרנו עסקה. הדבר השתלם – הייתה אחת המסיבות המיוחדות והמוצלחות שניתן לקוות להן בחתונה, האורחים היו באקסטאזה, הרחבה הייתה מלאה כל הזמן והפידבקים החיוביים ממשיכים לזרום עד היום. תודה אליעזר – יצאת צדיק!

שתקן, אבל מוצלח

בזמן כתיבת שורות אלו עוד לא קיבלנו את התמונות מהחתונה (שזה הוגן, עבר רק שבוע וחצי) אבל אני מרגיש מספיק בטוח לכתוב את השורות הבאות: הצלם שלנו, אורי שדה, הוא אחד המוכשרים והנעימים לחיכוך שניתן לצפות. נכון להיום הוא לא נמצא ברשימות הספקים של EasyWed (קיבלנו מהם החזר כספי ושכרנו את שירותיו בנפרד), והגענו אליו לאחר חיפוש מייגע. אני מזכיר: אני בעצמי צלם אירועים והסטנדרט שלי גבוה וקשה.

אורי הוא טיפוס שקט, גם הוא לא חזק בשיווק עצמי ובפיזור חיוכים, אבל העבודה שלו מדברת בעד עצמה. ביום האירוע הוא היה נעים, מאוד לא פורמאלי (לחיוב) ולא הורגש בכלל. אורחים מספרים שהאינטרקציה איתו בזמן האירוע הייתה נעימה ולפעמים גם כיפית. נמתין לתמונות הרשמיות...

אחרונים, ומאוד חביבים

התחלתי באמירה שכלום לא יעזור לחתונה עצובה, וכלום לא יקלקל חתונה שמחה. התברכנו, ג'ו ואני, בחברים טובים ורבים שאוהבים אותנו, ששמחים בשבילנו ומתרגשים בשמחתנו. מעבר לעזרה בתפעול האירוע (בהיעדר מנהל אירוע רציני), בפינוקי רכב החתונה וההסעות ומעבר להפתעות הרבות שסביב מסיבות הרווקים והרווקות המושקעות מאוד שלהן זכינו – היו גם הפתעות רבות בחתונה עצמה. הגדולה שבהפתעות הייתה הסרטון המדהים שהפיקו החברים והקרינו בהפתעה בחתונה. הסרטון הוא אנימציה מדהימה שהוצאה לפועל ע"י קבוצת מוכשרים שנקראת Sunday Crowd – וללא ספק שווים הצצה. לחברים – תודה רבה רבה רבה!

ולסיכום תמציתי:

הטוב: אורי שדה – צלם, פלפל פרוקשן – קייטרינג, קליינטה, אליעזר פרץ – DJ, Sunday Crowd – אנימציה

הפחות טוב: ארטיק – מקום לאירועים

Monday, April 18, 2011

All a foreigner needs to know for Seder Pessakh


All a foreigner needs to know for…

Seder Pessakh

(according to my mum. seriously.)


0) There is no real point in reading the Hagada, because it is not even in Hebrew. This is why we are going to tell you (shortly, before the food gets cold) about the essence of Pessakh and the Hagada. Here it comes:

1) The word 'Hagada' (הגדה) comes from the verb to tell (להגיד), and this is the main thing about Pessakh – telling the youngsters again and again the story of the Jewish people (a.k.a 'the people of Israel' back then) and the escape from Egyptian slavery. A well-known quote from the Hagada goes "…in every generation all Israeli people should consider themselves as if it was them who escaped from Egypt". But why is that?

2) It is because freedom is one of the highest values for mankind. Not just physical freedom, but also freedom of mind and soul – not being occupied by anything that is earthly and of substance.

3) Also because the lack of freedom and the lack of state (diaspora) is a big issue for the Jewish people. And also because having freedom and having a state can (and maybe even does) make us forget how it was for us when we didn't have a place of our own. Another well-known quote is "…love the foreigners, because you yourself were once a foreigner in Egypt". Menachem Begin accepted Vietnamese refugees under this very spirit.

4) The 10 strikes that the Jewish god laid upon the Egyptians are a harsh part in the Hagada, and is meant to teach the people of whatever nation that they are responsible for the actions of their governors, and they are the ones to be punished if it turns sour. Relevant to so many nations today, and Israel especially…

5) A Jewish holiday without mentioning god? Not really… According to the bible he made an alliance (Brit) with the people of Israel (Jews to be) for we/they were the chosen ones. Accepting the foreigners and telling the story of the Hagada is actually signaling our young generations – don't be vain for being the chosen ones. Feeling like the chosen ones kept the Jewish fire burning throughout history when Jewish people had no home. Now there is a home and we must abandon the 'chosen people' line.

6) Leil Haseder (free translation: night of the order) is called that way for the sequential order of actions that is dictated to us by the Hagada book – the Seder Pessakh ceremony.

7) The big decorated table is a custom to show that we are self-confident and in no rush, unlike our ancestors who rushed away from Egypt on one intense night.

8) Having boiled egg with salty water – an egg stands for grief in the Jewish tradition. Salty water is a symbol for tears. These two are a way to mention the Jewish grief for the destruction of the temple. Dodgy connection, I know, but Jewish people don't need much of a reason to celebrate some good grief.

9) For that reason it is custom to break a glass when getting married – remembering the grief even in happy times.

10) Let's say it again: Grief.

11) Matsa is the Kosher bread. The people of Israel escaping from Egypt didn't have time to bake bread for sandwiches to take with them on the road from Egypt. The dough didn't have time to rise and Matsas are the result – sad sad bread. This is why throughout Pessakh no bread or wheat product is allowed.

12) As KIDS are the target market for this entire evening, and because of the great importance of the topics being dealt around the table, there are elements that are meant to keep kids awake throughout the long evening. Afikoman is a piece of Matsa that is being hidden around the house by the conductor of the Seder. At the end of the evening the kids rave the house in attempt to find it – he who finds it gets a reward. It's all about the incentives…

13) Walnuts are being handed to the kids to play with to pass the time.

14) The door of the house is kept slightly open the entire evening and a fancy glass of wine is poured – all of this is for 'Eliyahu Hanavi' (Elijah the profit) that, as you all know, visits every Jewish house in the night of the Seder and sips a bit from the wine when nobody notices. Kids are shocked when their attention is pointed to the fact that the cup is suddenly less than full…

15) The Seder plate has a few bizarre elements that call for explanation:

a. Leg of a chicken (being referred to as 'arm' in Hebrew) – stands for either the strong arm (idiom for harshness) that god showed the Egyptians.

b. Karpas – a piece of lettuce that stands for the hard work of the Jewish slaves in Egypt. Only god knows why… no, literally: only god knows why is there a connection between the two.

c. 3 Matsas – symbolize 3 three ancient fathers of the Israeli people: Abraham, Isaac and Jacob.

d. Kharoset – a sweet gray mixture of stuff that is a real treat and stands for the cement that was used to build the pyramids.

e. Egg – one of the Pessakh sacrifices.

f. Maror – (from the word 'Mar' - bitter) a bitter vegetable to symbolize the bitter life of slavery.

g. Khazeret – a spicy thingy that stands for something.

16) The name Pessakh is from the word 'pasakh' which means skipped. Before the 10th and last strike was laid upon the Egyptians – the death of the oldest son in every family – Jewish people went from house to house and marked the doors of the Egyptian houses with red paint. God skipped all the unmarked houses when committing the action.

Last thing but a very important one:

This short guide is very shallow and superficial and gives you merely a taste of the traditions around the table of a secular family. There is so much more to Pessakh, the stories, the meanings, the conclusions to draw, the ideas to discuss – this is just the tip of it. If you are into it, groups can be arranged to discuss more, read more texts, ask more questions and ponder upon them all night long. Done a few times with the right people and the right accessibility to written sources and Judaism – it is fascinating. No less.

Hag Sameakh!