שלום לך מאיר שלו
שמי עמית, פתח תקוואי בחצי הראשון של חיי ותל אביבי בכל היתר. ילד עיר, איש גוש דן – אין לי איך לחמוק מזה. תכונה אחת בולטת יש לי - לצערי ולשמחתי אני מאלו שנולדו עם הגעגוע טבוע בנשמתם. והגעגוע הוא לא לתקופות ולאנשים שחוויתי אלא תמיד לתקופות שהיו לפניי, לאנשים שבמיתולוגיות המקומיות.
סיימתי לא מזמן לקרוא את ספרך הדבר היה ככה ואני מודה בבושה – זהו ספרך היחד שאותו קראתי. אפילו זוגתי שעדיין אינה דוברת עברית קראה קלאסיקות גדולות יותר שלך מתורגמות לאנגלית. ובכ"ז, הבושה בצד, אני רוצה לשתף אותך בחוויית הקריאה שלי.
אני מתגעגע לנהלל שמעולם לא ביקרתי בה ואני מתגעגע לירושלים שאותה אני כל כך לא אוהב. אני מתגעגע לטנקר, לגבינות תוצרת היד ולערבות ההדדית. אני מתגעגע לזוג הוריך ולסבתא טוניה האגדית – אבל לכל אלו אני מתגעגע רק בשפתך ורק דרך חור המנעול של עינייך מלאות הדמיון. אני מתגעגע למיתולוגיה שהייתה משפחתך כבר בזמן אמת ולא רק בראיה לאחור.
מאיר שלו – לא די להיות איש של שפה על מנת לכתוב את הספר שכתבת. צריך נפש צמאה לפרטים ופתוחה לחוויות, צריך תבונה וממזריות שבהן מצליחים למסגר ולהאיר בזרקור רגעים שרירותיים. ועל כל אלו צריך שפה, צריך פיוט, צריך געגוע.
הגעגוע למשפחתך ולילדותך שטבועים בנפשך ושאני חווה בהשפעת ספרך הם חוט חוויה דק שמקשר אותי אליך. היכולת למסגר רגעים היא חוט שני, מעניין לא פחות. במקצועי אני צלם ואהבתי מלאת הסקרנות היא רגעים. אני אוהב לחוות את הסובבים אותי דרך גבולות הפריים של המצלמה. גם אני מעניק נצח לרגעים וגם אצלי החוויות מצטופפות לתוך פריים שמנוסח בשפתי שלי שרכשתי עם השנים.
אני מזמין אותך, מאיר שלו, להזמין אותי למפגש משפחתי. אשמח להכיר חלק מהדמויות שאיתן חייתי לאחרונה ברגעי הפנאי שלי. אשמח לשמוע, להשמיע ובעיקר לצלם. ללא שום תכלית אחרת מלבד ההיכרות, המפגש והמזכרת שתישאר לכל מי שיחפוץ בה.
אני כאן.
שמי עמית, פתח תקוואי בחצי הראשון של חיי ותל אביבי בכל היתר. ילד עיר, איש גוש דן – אין לי איך לחמוק מזה. תכונה אחת בולטת יש לי - לצערי ולשמחתי אני מאלו שנולדו עם הגעגוע טבוע בנשמתם. והגעגוע הוא לא לתקופות ולאנשים שחוויתי אלא תמיד לתקופות שהיו לפניי, לאנשים שבמיתולוגיות המקומיות.
סיימתי לא מזמן לקרוא את ספרך הדבר היה ככה ואני מודה בבושה – זהו ספרך היחד שאותו קראתי. אפילו זוגתי שעדיין אינה דוברת עברית קראה קלאסיקות גדולות יותר שלך מתורגמות לאנגלית. ובכ"ז, הבושה בצד, אני רוצה לשתף אותך בחוויית הקריאה שלי.
אני מתגעגע לנהלל שמעולם לא ביקרתי בה ואני מתגעגע לירושלים שאותה אני כל כך לא אוהב. אני מתגעגע לטנקר, לגבינות תוצרת היד ולערבות ההדדית. אני מתגעגע לזוג הוריך ולסבתא טוניה האגדית – אבל לכל אלו אני מתגעגע רק בשפתך ורק דרך חור המנעול של עינייך מלאות הדמיון. אני מתגעגע למיתולוגיה שהייתה משפחתך כבר בזמן אמת ולא רק בראיה לאחור.
מאיר שלו – לא די להיות איש של שפה על מנת לכתוב את הספר שכתבת. צריך נפש צמאה לפרטים ופתוחה לחוויות, צריך תבונה וממזריות שבהן מצליחים למסגר ולהאיר בזרקור רגעים שרירותיים. ועל כל אלו צריך שפה, צריך פיוט, צריך געגוע.
הגעגוע למשפחתך ולילדותך שטבועים בנפשך ושאני חווה בהשפעת ספרך הם חוט חוויה דק שמקשר אותי אליך. היכולת למסגר רגעים היא חוט שני, מעניין לא פחות. במקצועי אני צלם ואהבתי מלאת הסקרנות היא רגעים. אני אוהב לחוות את הסובבים אותי דרך גבולות הפריים של המצלמה. גם אני מעניק נצח לרגעים וגם אצלי החוויות מצטופפות לתוך פריים שמנוסח בשפתי שלי שרכשתי עם השנים.
אני מזמין אותך, מאיר שלו, להזמין אותי למפגש משפחתי. אשמח להכיר חלק מהדמויות שאיתן חייתי לאחרונה ברגעי הפנאי שלי. אשמח לשמוע, להשמיע ובעיקר לצלם. ללא שום תכלית אחרת מלבד ההיכרות, המפגש והמזכרת שתישאר לכל מי שיחפוץ בה.
אני כאן.
לא קראתי אף ספר שלו, אבל תהיה בטוח שעכשיו מאיר שלו בראש הרשימה שלי.
ReplyDelete