בבר מצווה שצילמתי, פנה אליי האב וביקש ממני לצלם אותו עם שתי האחיות שלו. "בשמחה" השבתי, אך אשתו שעמדה לידנו מיד התערבה ואמרה "עזוב אותו, אתה יודע שהוא שונא לצלם כאלה תמונות". חייכתי במבוכה.
***
פעם, בשנים הראשונות של המאה הקודמת, צילום היה דבר יקר, נדיר ולא נגיש. צילום התחיל בכלל בתור הצעקה האחרונה בעולם הציור - עולם שבו העשירים הזמינו אמנים בשכר על מנת שיציירו פורטרטים שלהם - אותם פורטרטים מהודרים שנתלו מעל לאח בבתים של פעם. המצאתו של הצילום הייתה הבטחה לתוצאות מדוייקות יותר, בזמן קצר משמעותית. צילום לוקח דקות ספורות בעוד שציור לוקח שעות וימים.
בתקופה זו לכל עיירה היה צלם, ואליו היו ניגשים באירועים מיוחדים לצורך פורטרטים: הגעה לגיל בגרות, הולדת תינוק או הצורך לשלוח תמונה למשפחה שמעבר לים. כיוון שצילום היה אירוע כ"כ נדיר, הוא נתפס כאירוע חגיגי שלקראתו צריך להתגנדר ולהתלבש במיטב המחלצות. האירוע נתפס בכובד ראש הרבה יותר מכל אירוע גדול אחר - חתונה, לוויה או הולדת תינוק. כל אלו הם זכרונות יפים שבוודאי ידהו עם הזמן, אך תצלום הוא מזכרת נצח. ניתן לאחוז בו ביד.
הצילום של פעם קרה רק בגבולות הסטודיו - רק שם היו תנאים מבוקרים מספיק כדי להוציא תמונה טובה. הטכנולוגיה של תחילת ימי הצילום הכתיבה שהאנשים המצטלמים לא יזוזו לכל משך זמן הצילום - וזה בגלל שלזמן הצילום למעשה היה משך. אז עוד עבדו עם לוחות פילם שפועלים על עקרונות כימיים, וכדי לצרוב תמונה בצלולויד היה צורך לחשוף את המצטלם למשך שניות ארוכות, כמובן בלי תזוזה.
מה התוצאה? דור שלם של תצלומים שהתאפיין בקומפוזציה ברורה ופשוטה: קבוצה של מצולמים, במיטב בגדיהם, בהבעות פנים מאופקות, מביטים למצלמה. כך התחיל עולם הצילום ועל יסודות הקומפוזיציה האלה הוא נבנה והתפתח.
הרבה קרה מאז, בעולם הצילום ובעולם בכלל. הצילום הפך בהדרגה לנגיש יותר - הכימייה עבדה טוב יותר ואפשרה לנו להשיג את אותן התוצאות הברורות אך בזמני חשיפה זריזים בהרבה. פתאום ניתן היה לצלם תמונה בחלקי שניה ולא בחלקי דקה. בהדרגה הצילום הצריך פחות ופחות תאורה כדי להיות ברמה סבירה וכך יכל לצאת מהסטודיו ולהתבצע בחללים פחות מבוקרים. עם הזמן כבר ניתן היה לצלם בכל מקום ובכל מצב. המצלמות כבר לא היו צריכות להיות כל כך גדולות ומגושמות. המנגנונים הטכניים השתכללו, ואמצעי הצילום הפכו לניידים יותר - ברי נשיאה.
אך התפנית הגדולה היא ללא ספק סביב העובדה שהמצלמות הפכו יותר ויותר אוטומטיות. במילים אחרות - המצלמות הצריכו פחות מיומנות צילום על מנת לספק תוצאות סבירות ולעיתים אפילו טובות מבחינה טכנית. פתאום כבר לא צריך לשכור את שירותיו של צלם מדופלם ויקר כשיוצאים לטיול. פתאום על המדף בחדר המשפחה יש תמונות מסיטואציות יותר ויותר יומיומיות. פתאום יש שפע של תמונות שכבר צריך לסדר אותן באלבומים ולהביט כשרוצים.
הצילום הזול, הנגיש והאוטומטי שבר את כל המוסכמות שמתוכן הוא צמח. הצילום הדיגיטלי הוזיל והנגיש עוד יותר את מושג הצילום, והמצלמות במכשירים הסלולריים הביאו את הצילום לכל רגע ולכל סיטואציה בחיים שלנו. על פניו - אין זכר בין הצילום בימיו הראשונים לבין מה שמוכר לנו היום.
ובכ"ז, בכל אירוע משפחתי שאליו מזמינים צלם - חתונה, ברית, בר מצווה, טיול - תמיד חוזרים לנקודה החמה והמוכרת שבה מסתדרים כולם מול המצלמה, כל הכיתה, הצד של החתן או כל בני הדודים, מביטים למצלמה ולא זזים. ועל התמונות האלה בד"כ עוברים ברפרוף באלבומים, לא מתעכבים עליהם. כי אין בהן רגע, אין בהן אינטרקציה - הן אנכרוניסטיות.
תגידו צ'יז.
No comments:
Post a Comment